אוֹר הַחוֹל נִדְלַק בַּמִּזְרָח וְדֹפֶן מַעֲרָב שֶׁל הַבָּתִּים עוֹד רְדוּמָה. תְּנוּעַת הָעַרְפִלִּים מֵעַל מְהִירָה מִן הַמְּכוֹנִיּוֹת, תְּנוּעַת הַמְּכוֹנִיּוֹת קָשָׁה מִן הָרְחוֹב הָרַךְ וְהָרוֹעֵד תַּחְתַּי. בְּיָדִי קֻפְסַת תְּפִלִּין וְלִבִּי גְּלָדִים גְּלָדִים, שְׂפָתַי תִּפְתַּח הַבֹּקֶר טוֹב, נְשֹׁף אֲוִיר אֵלַי, הַחֲיֵנִי, אוּלַי אָשִׁיר לְךָ סוֹף־סוֹף לְצַד עֵצִים יָרֹק כֵּהֶה. זוֹכֶרֶת אַתְּ חוֹלוֹת שֶׁל יָם? וּנְטָפִים שֶׁל זְמַן הָפוּךְ, נוֹזֵל, אוֹזֵל, זוֹכֶרֶת אַתְּ צִלְלֵי חִבּוּק עַל קַו שְׁקִיעָה? אֱמֹר לִי כָּאן אֶת שֶׁנִּדְרָשׁ וָלֹא אַפְסִיק לִצְעֹד מִיָּד. הָאוֹר הַחַד נוֹקֵשׁ עַל זְגוּגִיּוֹת עֵינַי אֲבָל אֲנִי עוֹד לֹא אֶפְתַּח. אַתָּה רִאשׁוֹן – יָדֶיךָ פְּתַח וְתֵן לָאשֶׁר לְהַמְטִיר, אוֹ קְרַע לִי פֶּתַח לְהָבִין: הַאִם חָלַף אוֹתִי עוֹד לַיְלָה בְּלִי שֵׁנָה? הֲרֵי הָיָה זֶה רַק מָקוֹם רָבוּעַ, רֵיק, וְלַיְלָה לֹא הָיָה בּוֹ. עִם זֹאת חָלַמְתִּי בּוֹ יוֹתֵר מֵאֵי־חֲלוֹם אַחֵר… הָאוֹר נִצְרַף חָזָק בְּכִבְשְׁנֵי מִזְרָח וְעוֹד מְעַט יִהְיֶה זְכוּכִית, הָיָה זֶה עֶרֶב מִתְעַרְבֵּב, וְלֵיל מִלִּים בִּמְשׂוּרָה, עֵינַי קָרַעְתָּ? אֶת עֵינַי?! דִּמְעָה שׁוֹאֶלֶת אֶת פָּנַי לְאָן לָבוֹא וּלְנַחֵם, זוֹכֶרֶת אַתְּ גַּם קֶצֶב רֶגֶל מְהֻסֶּסֶת וַלְס יַלְדוּת עַל קַו זְרִיחָה? אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד, אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד בִּכְלָל, הֵן קַמְתִּי מִן הָעֵרָנוּת הַהִיא לְעוֹד חֲלוֹם, אִם לֹא יְהֵא זֶה אשֶׁר לְפָחוֹת לְרֶגַע תֵּן לַכְּבִישׁ לִרְעֹד, לְלֹא מוֹרָא, אוּלַי אֶצְבְּעוֹתַי יֵדְעוּ לְהֶרֶף אֶת שֶׁרָצוּ כָּל כָּךְ: חִבּוּק גַּלִּים שֶׁמִּתַּחְתַּיִךְ, תְּחוּשַׁת קִדָּה שְׁלוּבַת זְרוֹעוֹת אַחֲרֵי רִקּוּד, וְלֹא קְרִיעָה, וְלֹא זַרְקוֹר עוֹלֶה שֶׁל שֶׁמֶשׁ מַקְרִין צִלְלֵי עָלִים עַל מִדְרָכוֹת, וְעַל גּוּפִי רַק צֵל גּוּפֵךְ חוֹתֵם אֶת כָּל הַחֲלָלִים שֶׁיְּוַתְּרוּ חָלִיל לָרוּחַ. פְּתַח אֶת יָדַי, אוֹתָן תִּפְתַּח וְהֵן יֹאמְרוּ תְּהִלָּתְךָ בְּאוֹר מָלֵא, יָדַי תִּפְתַּח וְלִשְׂפָתַי הַנַּח,
יְהֵא זֶה יוֹם שָׁקֵט.
