בַּחֶדֶר הָאָפֹר הַסְּפוֹגִי מַטְּחֵי גֶּשֶׁם בַּחַלּוֹנוֹת
סוֹגְרִים חֶשְׁבּוֹן עִם תֵּל אָבִיב הַיָּפָה שֶׁל הַקַּיִץ,
הַמְּרַאֲיֵן וְהָעוֹרֵךְ מַצִּיתִים זֶה לְזֶה מִשְׁפָּטִים
עַל סֶרֶט זָר שֶׁיָּצָא זֶה עַתָּה וְהַדִּבּוּר כּוֹרֵךְ אֶת קוֹלָם
(כָּךְ וַדַּאי גִּלּוּ לָרִאשׁוֹנָה אֶת נִיק קֵיְיב, בַּחֲנוּת דִּיסְקִים
בָּעִיר הַזּוֹ מַמָּשׁ, שְׁנוֹת הַתִּשְׁעִים, בְּנֵי שֵׁשׁ–עֶשְׂרֵה
בְּנַעֲלֵי פָּלַדְיוּם וְכִפַּת מִכְסֶה קָטָן סוֹגֶרֶת
מִבִּפְנִים תְּשׁוּקוֹת נְעוּרִים, אָזְנִיּוֹת בְּפִנַּת הַהַאֲזָנָה
עַל לְחָיַיִם מַעֲלוֹת זִיפֵי בֹּסֶר). אוֹתָן אָזְנִיּוֹת
מֻנָּחוֹת כָּעֵת עַל רֹאשָׁם הַמְּזֻקָּן. שִׁיר מְתֻכְנָן מֵרֹאשׁ
עוֹצֵר אֶת שֶׁטֶף הַהַקְלָטָה בְּהִמְהוּם תֻּפִּים וְסִיגַרְיוֹת
וְהֵם נָעִים בְּתוֹךְ הַמּוּסִיקָה בְּלִי פַּחַד,
כְּמוֹ שֶׁרַק גְּבָרִים יְכוֹלִים. גּוּפָם שׂוֹחֶה
בְּתוֹךְ צְרִידוּת הַהֲבָרוֹת (דָּבָר לֹא יִגָּזֵל מֵהֶם הַיּוֹם,
גַּם לֹא בְּמַבָּט) לֵאוֹנַרְד כֹּהֵן מִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם
בְּ"הִנְנִי, הִנְנִי", פּוֹעֵר חֹר בַּתִּקְרָה
וּמַכְנִיס דַּרְכָּהּ זְרוֹעַ מְגֻיֶּדֶת.
רַק אֲנִי רוֹאָה אֶת הַיָּד.
