זוֹנַת הַשִּׁירִים שֶׁלִּי כְּבָר מִזְּמַן לֹא פּוֹתַחַת
אֶת הָרַגְלַיִם שֶׁלָּהּ בְּקַלּוּת וְנוֹתֶנֶת לִי יָשָׁר
לַחְדֹּר אֵלֶיהָ. צָרִיךְ כְּבָר לְפַתּוֹת אוֹתָהּ, לְהִטַּהֵר
לְגָרוֹת, לִלְכֹּד, לִכְרֹת אִתָּהּ בְּרִית מִלָּה וְלִקְנוֹת
אֶת נִשְׁמָתִי מִן הַשָּׂטָן, לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חֲסָדֶיךָ וֶאֱמוּנָתֶךָ עָמֹק
עָמֹק בְּתוֹךְ הַמַּחְשׂוֹף הַזֶּה שֶׁלָּךְ, שֶׁרַק אִם אָעֵז
לָגַעַת בּוֹ, לְלַטֵּף אוֹ לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר מִדַּי אֵלָיו, הַשֵּׁם יִשְׁמֹר.