זֶה שׁוֹנֶה,

רַבִּים הָעֵצִים הָאָצִים בַּוָּאדִי
חוֹלְפִים עַל פָּנַי,
רוֹצְצִים עַפְעַפַּי בְּצִפּוֹרִים נֻקְשׁוֹת.

זֶה שׁוֹנֶה, בְּטַפְּסָם, עֵצִים עוֹקְרִים אוֹתִי
מִן הַהֶקְשֵׁר, סִימָנֵי הַהֶכֵּר, מִן הָעֵצָה,
בְזּעַזֲועַּ.

אַף שֶׁעֵינַי אֲסוּרוֹת
בְּמֶלַח וּבֹץ
אֲנִי רוֹאָה, מוּרָדִים כּוֹכָבֶיךָ
מִן הָהָר לְפִירִים, נִצְרָפִים בָּאֱמֶת,
רַק בַּרְזֶל לְעוֹרָם.

נֶאֱלָם בְּלֵיל רַעַשׁ,
שָׁכוּב, לָרִאשׁוֹנָה אַתָּה מֵת.

אֲנִי כּוֹרֶכֶת אֶת הָרוּחַ בְּחֹמֶר מְבוֹדֵד,
מְנַסָּה לְהָשִׁיב אֵלַי מִנְהַג יָם
אֵי שָׁם
חוֹלֵשׁ כְּמוֹ לַיִשׁ,
מְחַיֶּה כְּמוֹ לֶחֶם,
קַרְדִּינָלִי.