צרויה להב

וינסֶנט

בְּעִיר שֶׁהִתְלַבְּשָׁה בִּגְדֵי סַגְרִיר,

בְּלִי אַף אֶחָד שֶׁיִּתְאַהֵב בִּי אוֹ יַרְגִּיעַ,

אֲפִלּוּ סְתָם יַגִּיד שֶׁהוּא מַכִּיר,

וִינְסֶנְט עִם הַכּוֹבַע־קַשׁ שֶׁלּוֹ הִגִּיעַ.

 

עַל גְּדַת נָהָר יָשַׁב וְהִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ,

אֶת הַסֶּנְדְּוִיץ' מֵהַכִּיס פֵּרֵק בְּנַחַת,

הוֹשִׁיט לִי חֵצִי וְסִמֵּן לִי שֶׁאָבוֹא,

גַּם לוֹ עָצוּב, אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל בְּיַחַד.

 

פְּרוּסָה עִם קְצָת גְּבִינָה וְעַגְבָנִיָּה.

סִירוֹת בַּמַּעֲגָן הִתְנַדְנְדוּ חוֹרְקוֹת,

עוֹרֵב רָעֵב הֵעֵז וְהִתְקָרֵב,

וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַפְסִיק לִבְכּוֹת.

 

כָּכָה הִכַּרְנוּ, וִינְסֶנְט וַאֲנִי.

אָחִי הַנֶּאֱבָק וְהַפָּרוּעַ,

מַסְרִיחַ מִיִּסּוּרִים וּגְאוֹנִי,

מַסְתִּיר אוֹתִי מֵהַצְלָפוֹת הָרוּחַ.

 

כָּכָה הִמְשַׁכְנוּ, הוּא עִם כְּלֵי הַצַּיָּרִים

בִּשְׂדוֹת הַקַּיִץ, בַּתַּחֲנוֹת הָאֲפֵלוֹת,

אֲנִי עִם קַטְנוּתִי וְהַשִּׁירִים,

נִפְעֶמֶת מֵהַמּוּזִיקָה שֶׁלּוֹ.

 

תַּמְצִית הַיֹּפִי הִיא נִשְׁמַת הַפֶּרַח.

תַּמְצִית הַצֶּבַע אוֹר גּוֹעֵשׁ שֶׁל נֵר דּוֹלֵף.

מִי שֶׁמַּבִּיט בְּלִי לְמַצְמֵץ בַּשֶּׁמֶשׁ

יֵצֵא מִדַּעְתּוֹ וְיִשָּׂרֵף.

 

 

מתוך:

ונציה היא לא מקום אמתי,

עם עובד, 2013