אופיר נוריאל

והייתי רעב

וְהָיִיתִי רָעֵב, מֵת לֶאֱכֹל אוֹתָךְ. רָצִיתִי

שֶׁתָּבוֹאִי אֵלַי, זוֹנָה שֶׁל הַשִּׁירִים, כְּמוֹ מָדוֹנָה

שֶׁתִּשְׁכְּבִי אִתִּי וְתִרְצִי מִמֶּנִּי

רַק דָּבָר אֶחָד בְּלִי רְגָשׁוֹת וְשִׁירָה וְלֹא יִהְיֶה צֹרֶךְ

לְהַבְהִיר אוֹ לְהַעֲמִיד שׁוּם דָּבָר אַחֵר

עַל דִּיּוּקוֹ.

מתוך:

גזר דין גוף,

הליקון, 2010