נועה לארה מאיר

ובכל עונה הסתיו

וּבְכָל עוֹנָה הַסְּתָו שֶׁלָּךְ מֵגִיחַ אֶל לִבִּי זָהָב
כְּמוֹ בַּחוֹף הַמִּזְרָחִי, לַמְרוֹת הַשֶּׁבֶר
עוֹרֵק הַחַיִּים מַמְשִׁיךְ לִפְעֹם בְּאוֹר
דַּקִּיק אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַנֶּחְבֵּאת,
הַטֶּמְפֵּרָטוּרוֹת הַנּוֹשְׁרוֹת, בְּכָל
יוֹם נִסְפָּג הַגַּעֲגוּעַ אֶל הַגּוּף,
וּבְכָל הַגּוּף שֶׁלִּי אַהֲבָתֵךְ
שׁוֹמֶרֶת אֶת נַפְשִׁי מִצֵּל
חָשׁוּךְ, חוֹתֵךְ, בְּכָל
חֲתָךְ טָמוּן שִׁיר,
בְּכָל שִׁיר נִגְלָה
הָאֹפֶק, וּבָאֹפֶק
אַתְּ

סְמוּקַת חִיּוּךְ שַׁלֶּכֶת, בּוֹהֶקֶת מֵרֹב חַיִּים.

מתוך:

את כנראה נמצאת כאן,

לוקוס, 2022