קָדִימָה גָּרוּשׁ יָקָר קַר,
יֵשׁ לִי שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה שֶׁקֶל
וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אֲגוֹרוֹת חֶשְׁבּוֹן חַשְׁמַל
הַתְרָאָה אַחֲרוֹנָה חֲמוּרָה.
מְזוֹנוֹת, מְזוֹנוֹת, תֵּן תַּ'מְּזוֹנוֹת,
מִזּוֹנָה לְזוֹנָה בַּתַּחְשִׁיב הַסּוֹפִי
הָיִינוּ זוֹנוֹת הָאֶחָד לַשְּׁנִיָּה.
בַּסּוֹף זֶה רַק כֶּסֶף, מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מִמַּה שֶּׁהָיִינוּ אֲנִי וְאַתָּה
לֹא תִּגַּע בִּי יוֹתֵר, וְלֹא נִגַּע יוֹתֵר, גַּם כָּכָה לֹא נָגַעְנוּ יוֹתֵר.
לְנוֹחוּתְךָ לֹא הָיִיתִי מֵעוֹלָם,
לְנוֹחוּתְךָ, חֲסֹךְ זְמַן, כֶּסֶף וְטִרְחָה,
וְהִצְטָרֵף לְהֶסְדֵּר הַחֶשְׁבּוֹן
בְּאֶמְצָעוּת הוֹרָאַת קֶבַע בַּבַּנְק.
אִתְּךָ בְּכָל רֶגַע.
