נועה לארה מאיר

התנקזות

כָּל קְצוֹתַי נֶאֱסָפִים
אֶל קֹטֶן גּוּפְךָ הַמְּשֻׁבְּלָל
עַל בִּטְנִי, פּוֹעֵם
נְשִׁימוֹת סְדוּרוֹת
רְסִיסִים מֵעוֹלָמוֹת רִאשׁוֹנִיִּים
טְרוֹם הִתְהַוּוּת, שֶׁפַּעַם הָיוּ גַּם אֲנִי.
רַכּוּתְךָ מִתְקַפֶּלֶת
בְּפִּיגָ'מַת פַּסִּים כְּחֻלִּים וּלְבָנִים
אַחֲרֵי הָאַמְבַּטְיָה, עוֹרְךָ.

לֹא רָחוֹק מִכָּאן, אוּלַי בְּתוֹכִי
יְקוּמִים שֶׁל אֵבֶל מִתְעַרְבְּלִים עֲדַיִן
בִּמְהִירוּת מְסַחְרֶרֶת, בָּתִּים שֶׁהָיוּ שֶׁלִּי
מִתְעוֹפְפִים קְרוּעִים וְגַעְגּוּעִים נוֹתָרִים
תְּלוּיִים עַל חוּטֵי הָרוּחַ לְלֹא תְּשׁוּבָה,
טַלְטֵלוֹת חַסְרוֹת סִכּוּי,

קוֹנְכִיּוֹת הָעַפְעַפַּיִם שֶׁלְּךָ
נֶעֱצָמוֹת אַט אַט תַּחַת
קוֹלִי, וְכֻלִּי מִתְנַקֶּזֶת
לִהְיוֹת לְךָ
רַפְסוֹדָה.

מתוך:

את כנראה נמצאת כאן,

לוקוס, 2022