הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא לֹא
פֶּתֶק בְּבַקְבּוּק. אַל תָּבוֹא לְהצִיל אוֹתִי.
אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת זֹאת שֶתְּנַגֵּן בַּנֵּבֶל.
לִפְרֹץ לַשְּׁאוֹל וּלְהָגִיחַ, נוֹשֵׂאת אָהוּב בְּזְּרוֹעוֹתַי.
לְהִסְתַּכֵּן בְּשִׁיר, וְלֹא לִשְׁקֹעַ:
זֶה יִהְיֶה תַּפְקִידוֹ שֶל מִישֶׁהוּ אַחֵר.
לַצֵאת לְמַטָּלוֹת שֶהַדָּם וְהָאֵלִים הִטִּילוּ,
לִשְׁבֹּר יוֹתֵר מִלֶּחֶם. לְהַתִּיז רָאשִׁים
וְלֹא דְּמָעוֹת. בַּחוּץ, רָחוֹק,
בְּתּוֹךְ שָׂדֶה אָדֹם שֶׁל קֶטֶל אוֹ פְּרָגִים
מְצַלְצְלִים: לִחְיוֹת! לָמוּת!
לְהַתִּיר קְשָׁרִים בְּאִבְחָה אַחַת שֶׁל חֶרֶב.
לֹא לְחַכּוֹת יָפָה לָבֶטַח, מְמֻסְגֶּרֶת בְּחַלּוֹן.
לְגַלּוֹת רֶכֶס הַר, אָפִיק בְּסֵפֶר, בָּרְחוֹב –
לֹא אֶת שָׁדַי, רַגְלַי, לִבִּי.
אֲנִי רוֹצָה לַחֲצוֹת בִּצּוֹת, לָצוּד אֶת הָאָנָקוֹנְדָה.
לֹא לְחַפֵּשׂ אֶת הַנָּחָשׁ כְּדֵי לְדַבֵּר אִתּוֹ
עַל שִׁנּוּיִים בְּתַפְרִיט אֲרוּחַת הָעֶרֶב,
זַן חָדָשׁ, מַדְהִים, שֶל תַּפּוּחִים.
לָשִׁיר, לֹא לְפַתּוֹת. שֶׁמִּלּוֹתַי
יְשַׁנּוּ אֶת עוֹלָמוֹ שֶל מִישֶׁהוּ אַחֵר. כֵּן,
אֲנִי רוֹצָה שֶתֹּאהַב אוֹתִי. אֲבָל אַל תָּבוֹא
לְהַצִּיל אוֹתִי. אֲנִי רוֹצָה לָשִׁיר.
