בְּנָהָר רָחָב וְעָמֹק כְּמוֹ יָם שָׁטָה סְפִינָה, וְגַלִּים גְּבוֹהִים הִתְנַפְּצוּ עַל
דָּפְנוֹתֶיהָ וְטִלְטְלוּ אוֹתָהּ וְרִסְּסוּ אֶת הַסִּפּוּן. לְיַד הַמַּעֲקֶה עָמְדוּ שְׁנֵי
גְּבָרִים, הַמּוֹרֶה הַקָּשִׁישׁ, הַכָּחוּשׁ, בְּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן לְבָנִים, וְתַלְמִידוֹ
הַצָּעִיר, הַטָּהוֹר וְהַנָּבוֹן, הָאָהוּב עָלָיו מִכָּל תַּלְמִידָיו.
אָמַר לוֹ הַמּוֹרֶה, אִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁבְּתוֹךְ רֶגַע תִּקְפֹּץ מֵרְצוֹנְךָ לַמַּיִם
הַסּוֹעֲרִים לֹא הָיִיתָ מַאֲמִין לִי, נָכוֹן?
כַּמּוּבָן, הִצְטַחֵק הַצָּעִיר.
אֵינִי יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת, אָמַר הַמּוֹרֶה בְּנִימָה קָרָה-פִּתְאֹם וְקָפַץ לַמַּיִם.
וְהַצָּעִיר זִנֵּק אַחֲרָיו מַהֵר כָּל כָּךְ עַד שֶׁלַּמַּבִּיט מִן הַצַּד נִדְמֶה הָיָה
שֶׁשְּׁנֵיהֶם קָפְצוּ בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת.
חלום 6.1.2009