המַּרְצֶה פָּרַשׂ לְפָנָיו דַּף שֶׁכִּסָּה אֶת הַשֻּׁלְחָן כֻּלּוֹ וְאָז נִשְׁפַּךְ מָטָהּ אֶל הַבָּמָה, מִמֶּנָהּ אֶל שׁורַּת הַסַּפְסָלִים הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהָיְתָה רֵיקָה כַּאֲחֵרוֹת, וּמִשָּׁם אֶל הַמַּדְרֵגוֹת, אֶל דֶּלֶת הָאוּלָם שֶׁהוּצְאָה מִצִּירֶיהָ, לַמִּסְדְּרוֹן הַמּוֹבִיל הַחוּצָה אֶל כַּר הַדֶּשֶׁא הַיָּבֵשׁ שֶׁלִּפְנֵי הַבִּנְיָנִים הַנְּטוּשִׁים וָהָלְאָה, לַחֻרְשָׁה שְּׂרוּפָה, לַבּוֹר. עַל הַדַּף נִכְתְּבוּ בִּצְפִיפוּת, בִּכְתַב יָדוֹ, כָּל הַמִּלִּים שֶׁשָּׁכַח בְּחַיָיּו.
"אָה" אָמַר הַמַּרְצֶה. הֵד עָלָה מִן הָאוּלָם הָרֵיק, וְהוּא נֶהֱנָה מְאֹד לְשָׁמְעוֹ וְחָזַר בְּקוֹל רָם יוֹתֵר וְאָז בִּצְעָקָה עַל הַמִּלָּה הַיְחִּידָה שֶׁזָכַּר.
