הקירות עדיין זוכרים

הַקִּירוֹת עֲדַיִן זוֹכְרִים

אֶת שְׂרִיטוֹת צִפָּרְנֶיהָ

וּמַשְׁקוֹף הַדֶּלֶת אֶת

אֲחִיזַת יָדָהּ הָרָפָה

וְעוֹר הַתֹּף שֶׁל גּוּפָהּ מְהַדְהֵד

אֶת מִלּוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת.

לִפְנֵי שֶׁסַּבְתָּא מֵתָה

לְיַד צְלוֹחִית הַמַּיִם הָרֵיקָה

וְקַעֲרַת הָאֹכֶל הַהֲפוּכָה

לִטַּפְתִּי לָהּ אֶת הַחֲתוּלִים