שחר מריו מרדכי

הקיץ ההוא

קַיִץ 67 שָׁפַךְ נְהָרָה עַל פְּנֵי הָאֲנָשִׁים
לְךָ לֹא הֵבִיא תּוֹעֶלֶת בְּאֹפֶן מַמָּשִׁי
מִמִּטַּת בֵּית הַחוֹלִים הִפְנֵיתָ פָּנֶיךָ לַחַלּוֹן
שֶׁמֶשׁ קַיִץ רָחֲצָה אֶת הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת
בְּחָמֵשׁ דְּרָכִים צִנַּנְתָּ אֶת גּוּפְךָ:
בְּעִפְעוּף, בִּנְשִׁיפָה, בְּרֶטֶט נְחִירַיִם,
בְּנִיעַ גּוּף קַל, בְּתַחֲנוּן: אֲוִיר, אֲוִיר
כָּל לַיְלָה
אֵשׁ לָהֲטָה. לְאִטָּהּ הִטְּתָה
אֶת לַהֲבוֹתֶיהָ מִמְּךָ וְאֵלֶיךָ
כָּל הַקַּיִץ הֵדֵי צְהָלוֹת. בַּלֵּילוֹת
נָהַמְתָּ. אִלּוּ קַמְתָּ,
הָיִיתָ קוֹפֵץ
אֶת אֶגְרוֹפֶיךָ בְּלֹבֶן הַתַּחְבֹּשֶׁת
וְחוֹבֵט בִּבְשַׂר הַחֹשֶׁךְ.

מתוך:

עבוֹר את הלילה בלוֹע האש,

עם עובד, 2022