הקבצן

בַּלַּיְלָה הוּא קוֹלֵעַ אֶת יָדָיו לְקֵן

ומִתְכַּנֵּס בּוֹ, עֵינַיִם מֵצַח קֹדֶם,

וְאָז, בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם, הַכֹּל –

צַוָּאר, כְּתֵפַיִם, קְעָרָה, הַלֵּב,

עַד אַחֲרוֹן הָאֵיבָרִים

נִדְחָקִים לִפְנִימָה דִּמְיוֹנִי,

בְּמִין רִכּוּז שֶׁל מִי שֶׁמִּתְחַבֵּא

בְּמָקוֹם חָשׂוּף

אַתָּה רוֹאֶה דָּבָר פָּצוּעַ,

אִישׁ שׁוֹכֵב עַל הַפָּנִים –

אֲבָל כָּרֶגַּע הוּא אָסוּף

לִנְקֻדָּה אַחַת שֶׁל שֶׁקֶט:

בּוֹנֶה כָּל עֶרֶב אֶת הַבַּיִת,

הוּא גָּר בְּתוֹךְ יָדָיו,

יָשֵׁן בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁלּוֹ.