הצנצנת

סְפוּנִים בְּצִנְצֶנֶת הַמִּטָּה

סוֹגְרִים מִכְסֵה שְׂמִיכָה

עַל דַּאֲגוֹת הַיּוֹם, הָרִיב

שֶׁהָיָה, הָאֲהוּבִים הַיְשָׁנִים

הָרוֹדְפִים. כִּמְעַט יְשֵׁנִים, מִסְתַּנֶּנֶת

מַחֲשָׁבָה מְנַסָּה לְהִזָּכֵר הַאִם נָעַלְנוּ

אֶת דֶּלֶת הַכְּנִיסָה, אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכֵּן

עֵינֶיךָ נֶעֱצָמוֹת. אֲנִי מִתְעַגֶּלֶת

לְצוּרַת הַדְּפָנוֹת רוֹכֶנֶת לְשׁוּלֵי

גּוּפְךָ, מְשַׁלֶּבֶת רֶגֶל שֶׁלִּי בְּשֶׁלְּךָ

הַצִּנְצֶנֶת מְאַחְסֶנֶת אוֹתָנוּ

מְשֻׁמָּרִים, לְעוֹד לַיְלָה