העיר הזו כואב שהיא יפה

הָעִיר הַזֹּאת כּוֹאֵב שֶׁהִיא יָפָה,

חֲצִי סַהַר

מְיַמֵּם.

מֵעַל טֶרָה סַנְטָה פֶּסֶל שֶׁלָהּ:

מַרִיָּה לֹא יוֹדַעַת לְאָן.

הַטַּיֶּלֶת הַנִּשְׁאֶרֶת בְּגַג הַמִּזְרָח

שַׁעַר נָעוּל.

הֵד הַמּוּאַזִּין בָּהָר,

שִׁבְרֵי אוֹר טוּרְקִיז

וּמַחְשָׁבָה יְרֻקַּת אִזְמָרַגְדְּ –

לְמַרְגְּלוֹת סוּר בָּאהֶר צָם שָׁעוֹת יָפוֹת.

עוֹד מְעַט יִפְקַע הָאוֹר עַל כְּפַר שָׁאוּל

אַךְ לֹא עַוְלָה תִּלְבַּשׁ חֶמְלָה

וְהַמֵּתִים לֹא יָקוּמוּ עוֹד לִשְׁאֹל

בִּכְפַר הַשְּׁאוֹל.

עֲרָפֶל

אָפִיל וְלֹא דָּחוּף

יֵאוֹר

לְצֵל תְּאֵנָה

שֶׁפַּגֶּיהָ לוֹחֲשִׁים

בַּעֲבוּר אַהֲבָה.

כָּל הַחֲלוֹם

מִבַּעַד לִתְנוּעַת הָעַלְוָה

צִבְעֵךְ מְרַתֵּק וְלֹא אֵדַע

לוֹ שֵׁם.

מִלֵּב הַצִּיָּה הַשָּׁחֹר

טָס עוֹרֵב וְנֶעְלָם אֶל הַמִּדְרוֹן.

בֵּין עֲצֵי הָאֹפֶק

זַיִת שָׁמוּט מְנַמְנֵם עַל הַכְּפָרִים

וּמִזְחֲלוֹת עֲנָנִים עָמְדוּ מִלֶּכֶת,

עֵז שְׁחֹרָה וּבוֹר לָשֶׁבֶת.

רַק הַיָּם הַנַּפְשִׁי.

אֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת הַמַּקְלֵט:

קַסְבָּה שֶׁל דַּיָּרִים,

צִפּוֹרִים בּוֹרְחוֹת

מֵחֶבֶל כְּבִיסָה,

זַיִת אַחַר זַיִת נִשְׁמָט

אַרְצָה

בְּלִי שָׁלוֹם.