שלומית נעים נאור

הנני

וָתַעַמְדִי מוּל עַצְמֵךְ וַתֹּאמְרִי בְּקוֹל רָם כִּי פִּיךְ וְלִבֵּךְ שָׁוִים וּפָשַׁטְתְּ
יָדַיִךְ וְנָשַׁמְתְּ עָמֹק וְיָם לְפִתְחֵךְ נִגְלָה וְטָבַלְתְּ וְעָלִית טְהוֹרָה וְאֵין
בָּךְ מְאוּם וְתַעַמְדִי מוּל אֱלֹהַיִךְ מוּל הַמִּדְבָּר מוּל הַיָּם מוּל הָעִיר
הַהוֹמָה מוּל עַצְמֵךְ שֶׁל הַיַּלְדוּת וּמוּל מָה שֶׁתִּהְיִי בַּשִּׁכְחָה וְשָׁאַגְתְּ
כִּי בָּחַרְתְּ בַּחַיִּים בָּחַרְתָּ בְּעַצְמֵךְ וְסָלַחְתְּ לְעַצְמֵךְ עַל פִּשְׁעֵי הָאֶתְמוֹל
וְסָלַחְתְּ לְסוֹבְבַיִךְ עַל מַעֲשֵׂיהֶם הַיּוֹם וּמָצָאת חֶמְלָה עַל כָּל בָּרוּא
וּמָצָאת בָּךְ אַהֲבָה לְכָל אֲשֶׁר עֵינֵךְ לִטְּפָה וְתֵדְעִי כִּי אַתְּ אַחַת וּשְׁמֵךְ
אֶחָד.

מתוך:

הדברים שאנחנו לא מדברות עליהם,

פרדס, 2020