חַיֵּינוּ
מַפָּץ גָּדוֹל.
אֲנַחְנוּ מִתְרַחֲקִים זֶה מִזֶּה,
הַמִּרְוָחִים בֵּינֵינוּ הוֹלְכִים וּגְדֵלִים.
אִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אֶת הַתְּנוּפָה,
אֶת הַהִתְפַּשְּׁטוּת: מִי שֶׁנּוֹלָדִים
נִדְחָקִים בֵּינֵינוּ, מִי שֶׁמֵּתִים
מוֹתְחִים אֶת לִבֵּנוּ אֶל הָאֵינְסוֹף.
אֶת הָאוֹר הַקָּלוּשׁ שֶׁנּוֹתַר בָּנוּ
כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּלִי טֵלֶסְקוֹפִּים
רַבֵּי עָצְמָה,
כְּלוֹמַר אַהֲבָה.