המורה משלח את תלמידו

הַחַיִּים, אָמַר, הִנָּם כְּאֶצְבָּעוֹת

מְאֻגְרָפוֹת בְּכַף נֶפֶשׁ, וּמַגָּעָן

נוֹהֶה אֶל פְּנֵי הָעֲצָמִים.

מַזִּיחַ יָד, מֵסִיט מַחֲשֶׁבֶת,

חוֹלֵם, הוֹזֶה אוֹ מְפַנְטֵז

זִמּוּנִים וְכָל-מִינֵי אֲרָעִי

אַתָּה רַשָּׁם דַּיְּקָן, עוֹטֵר 

בַּחֲרָטִים פְּנֵי זְמַן, בְּיָדְךָ

נָתוּן הוּא, כִּמְנִיפָה רֵיקָה.

רוֹאֶה דִּבְרֵי מִקֹּדֶם, מְנַבֵּא

תַּעֲלוּלֵי עָתִיד, עוֹדְךָ נִצָּב

מוּלָם כְּשׁוּלְיָה שֶׁל אַשָּׁפִים.

אֲנִי, כְּשֶׁלְּעַצְמִי, עָיַפְתִּי כְּבָר

מֵהַגָּדַת עָתִיד, נִבּוּי הַזְּמַן,

קְרִיאַת מַחֲשָׁבוֹת, אוֹבוֹת, נִסִּים

וּשְׁאָר כְּשָׁרִים מְפֹאָרִים. פֵּרוֹת

אֲפִילִים שֶׁל רוּחַ הָאָדָם.

בְּהֵן-צֶדֶק. גַּם הַחֵרוּת מְעַיֶּפֶת.

אֲפִלּוּ הַבְּחִירָה הִיא כֶּלֶא

לְעִתִּים. רְאֵה אוֹתִי, אָסִיר

סַב, מְהַסֵּס, בְּחֶשְׁכַת תָּאֶיהָ

שֶׁל הָאַחֲרָיוּת. אֲבָל הַקּוֹסְמוֹס 

יִסְתַּדֵּר גַּם בִּלְעָדַי. הַיּוֹם

יָאִיר, יִשְׁקַע, הָאֶבֶן תִּתְאַבֵּן.

כָּל תַּלְמִיד יֶחְכַּם רַק

בְּהָפְכוֹ מוֹרֶה, כָּל מוֹרֶה

יִלְמַד, יֶחְכַּם, יוּתַשׁ וְיִזְדַּקֵּן,

עַד שֶׁיִּגַּע כָּמוֹנִי, וְיִפְרשׁ 

אֶל אֻלְפְּנֵי הַמָּוֶת וְהַשִּׁכְחָה.

מַעְגָּלִי חָתוּם. צֵא לְדַרְכְּךָ.