הלכות אבלות

דִּמְעָה יוֹדַעַת נְתִיבָהּ,

גַּם יַד הַמְּנַחֵם פּוֹשֶׁרֶת בַּמַּעֲלָה הַנְּכוֹנָה לָהּ,

הִלְכוֹת אֲבֵלוּת נִרְקְחוּ נָכוֹן,

הַטֶּבַע יַתְהִים אֶת מֵתָיו אֵלָיו – תָּא אַחַר תָּא

וְהַמִּתְאַבֵּל, גִּיד תּוּגָתוֹ נִמְתָּח מִטַּבּוּרוֹ וְחוֹדֵר כָּל רָקִיעַ,

יֻפְתַּע שֶׁדַּוְקָא מִן הַמָּוֶת הֵנֵץ לוֹ נֶצַח

וְהַגִּיד נִמְתָּח וְדָם נִגָּר נִמְתָּח וְדָם

לֹא יַעֲלֶה גֶּלֶד

שׁוֹתֵת יוֹדֵעַ-מֵתוֹ

כִּי הָאֱמֶת הַגְּדוֹלָה הָאַחַת.