1.
הַכֶּסֶף מְפוֹצֵץ אוֹתִי מִבִּפְנִים, כְּמוֹ הַתּוֹלָעִים,
הַכֶּסֶף הוּא קוּרֵי הָאָבִיב הַמְּתוּחִים בָּאֲוִיר
בֵּין הָעֵצִים סְבִיב בֵּית הַחוֹלִים.
הוּא כְּבָר לֹא אָבִי, הַכֶּסֶף,
הוּא דְּבָרִים קְטַנִּים שֶׁנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם:
מַעֲקֵה־מַתֶּכֶת לְאֹרֶךְ שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת
בֵּין שְׁנֵי מִפְלְסֵי הַבַּנְק,
הַנַּעֲלַיִם הַמְשֻׁנּוֹת שֶׁל לָקוֹחוֹת הַבַּנְק
הָאַחֲרוֹנִים, לִפְנֵי סְגִירָה,
הַנַּעֲלַיִם הָעֲקֻמּוֹת, הַמְעֻקָּלוֹת,
הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִיּוֹת,
כְּשֶׁפִּתְאֹם אָדָם בַּחֲלִיפַת רִיצָה
עַל נַעֲלֵי אֲוִיר –
בְּאוֹר הַנֵּיאוֹן קָשֶׁה לִקְרֹא אֶת הַכְּתוֹבוֹת
שֶׁל הַנַּעַל, שֶׁאוּלַי רָצָה גַּם בִּשְׁבִילֵי הַצַּפְצָפוֹת
שֶׁל אָמֶרִיקָה.
2.
אָבִי וְהַכֶּסֶף נִפְרְדוּ,
וּבְהִפָּרְדָם, הָפַךְ הָאָב לְאִישׁ בּוֹדֵד
שֶׁאוֹכֵל מָרָק בִּמְהִירוּת, כְּמוֹ רַוָּק לֹא מְטֻפָּל,
מִתְבַּיֵּשׁ, בְּמִזְנוֹן בֵּית הַחוֹלִים.
וְהַכֶּסֶף, בְּהִפָּרְדָם, הָפַךְ לְפֵרוּרִים קְטַנִּים,
שֶׁלֹּא קוֹנִים כְּלוּם, שֶׁהֵם אֶפֶס,
מִתְגַּלְגֵּל בְּיָד מֵתָה מִתָּא לְתָא בָּאַרְנָק.
