מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי, אַבָּא עָזַב אֶת אִמָּא. אַתְּ הָיִית שָׁם:
“מָה אַתְּ בּוֹכָה? עַל גֶּבֶר?
אוֹמְרִים אִשָּׁה זֶה כְּמוֹ גַּרְבַּיִם, אָז הַגֶּבֶר, יַא בִּנְתִי,
זֶה הַסֻּלְיָה שֶׁל הַנַּעֲלַיִם שֶׁלָּךְ. עַל זֶה אַתְּ בּוֹכָה? מָה?
הַיְּלָדִים?
עַל יְלָדִים לאֹ בּוֹכִים. אַתְּ תֵּלְכִי, תַּעֲשִׂי חַיִּים,
וְאַל תִּדְאֲגִי, זֶה לאֹ שֶׁלָּךְ.
הַיְּלָדִים זֶה שֶׁלִּי.“
וּבֶאֱמֶת הָיִינוּ, אֲחוֹתִי וַאֲנִי, שֶׁלָּךְ.
מֵהָרֶגַע שֶׁאָסַפְתְּ אוֹתָנוּ לְכָאן וְשָׁלַחְתְּ אֶת אִמָּא
לָלֶכֶת לַעֲשׂוֹת חַיִּים.
