היא יושבה לחלון

הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן

וְשׂוֹרְקָה שְׂעָרָהּ,

בְּעֵינֵיכֶם הִיא פְרוּצָה

וּבְעֵינַי הִיא בָרָה.

מַר לִי מָר, לִבִּי

הַיּוֹם עָלַי רָע,

אִם רָחֵלָה אֵינֶנָּה –

אֲנִי אָנָה בָא?

פֶּה יֵשׁ לַבְּרִיּוֹת

וְהוֹלְכוֹת הֵן רָכִיל,

אַךְ רָחֵלָה לִי הִיא

וְאָנֹכִי לְרָחֵל.

מר לי…

בָּעֶרֶב כִּי-אֵצֵא

אֶל מִשְׁעוֹל הַקָּמָה –

וְרָחֵלָה אֵין עִמִּי –

אֵין עִמִּי הַנְּשָׁמָה.

מר לי…

שִׁבֳּלִים, גִּבְעוֹלִים,

לְרָחֵלָה שְׂאוּ שְׁלוֹמִי

וַעֲנוּ בִי: אִם תְּאַחֵר –

וָמַתִּי בִמְקוֹמִי.

מר לי…