הִיא בָּאָה, מְחַבֶּקֶת אוֹתִי מֵאָחוֹר
שָׂמָה רֹאשָׁהּ עַל גַּבִּי
וְאוֹמֶרֶת: בָּאתִי.
זְמַן רַב אָנוּ עוֹמְדִים כָּךְ
אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה.
חֹם יָדֶיהָ בְּתַחְתִּית צַלְעוֹתַי.
אַל תִּכְעַס שֶׁאֲנִי חוֹזֶרֶת.
רַק לִרְאוֹת רָצִיתִי, לֹא אֹמַר הַרְבֵּה
מִלּוֹתַי כְּבֵדוֹת עָלֶיךָ, אֲנִי יוֹדַעַת.
הַאִם הִיא יְשֵׁנָה, הַקְּטַנָּה?
יָפֶה כָּאן, מְסֻדָּר.
מְתוּקָה הָאִשָּׁה הַחֲדָשָׁה שֶׁלְּךָ. כָּמוֹךָ, צְעִירָה.
מָלֵא אַהֲבָתָהּ הַבַּיִת.
בְּחָכְמָה הָלַכְתִּי. שַׂעֲרוֹתַי הַשְּׁחֹרוֹת,
הַנֶּפֶשׁ הַצְּמֵאָה, כּוֹחוֹת הַיְנִיקָה וְהַדְּרִיסָה.
הִנֵּה, בַּמָּקוֹם בּוֹ רָבַצְתִּי, תְּשׁוּשָׁה מִכְּמִיהוֹת
עָלָה בַּיִת. אִישׁ. אִשָּׁה. יַלְדָּה קְטַנָּה בְּמִטָּתָהּ.
כָּל מַה שֶּׁלְּעַצְמִי רָצִיתִי מֵאֵינִי עָלָה.
