הָהּ כְּתִיבָה! מְלָאכָה תְּמוּהָה לְלֹא חֹמֶר! בַּחַלּוֹן קוֹפַחַת לְבָנָה
וְהָעוֹלָם, מִתּוֹךְ שֵׁנָה, מְדַדֶּה אֶל אָבְדָנוֹ הַמְּשֻׁנֶּה. קוֹרֶה שֶׁבְּנֵי אָדָם
מְאַבְּדִים רְאִיָּתָם בִּן לַיְלָה. אֲנִי בְּתוֹכָם, רוֹצָה בַּחֹשֶׁךְ לָלֶכֶת אֶל הַיָּם,
עַד שׁוּלֵי הַשִּׁמְשִׁיּוֹת הַמִּתְבַּדְּרִים בָּרוּחַ. לְהַשִּׁיל עַל סַף הַמַּיִם
אֶת הַמִּלְמוּלִים כֻּלָּם וְלִצְלֹל וּבְעָמְקָם לְהִזָּכֵר: רָאִיתִי עַל הַחוֹל
יַלְדָּה – לִזְרוֹעוֹתֶיהָ מְצוֹפִים, כְּמוֹ כְּנָפַיִם, מִישֶׁהוּ בִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא תִּטְבַּע.