הבנק

1. חַיֵּינוּ הַכַּלְכָּלִיִּים מְרַצְּדִים בְּיָרֹק עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב.

עַלִּיזִים.

שְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם.

לֹא כֵן עֵינֶיהָ שֶׁל הַפְּקִידָה הַנּוֹקְשׁוֹת

עַל זְגוּגִית מִשְׁקָפֶיהָ.

לֹא כֵן אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַדַּקּוֹת הַמַּחֲלִיקוֹת

כִּשְׁלָדִים עַל מַקְּשֵׁי הַמִּקְלֶדֶת.

לֹא כֵן לִבִּי הַמִּתְכַּוֵּץ

לִנְמָלָה. כֵּן,

עָלַי לֶאֱסֹף אֶת עַצְמִי, שָׁקֵט,

בְּגֹבַהּ הַמַּרְצָפוֹת, לִפְנֵי

שֶׁיַּבְחִינוּ בִּי שׁוּב.

2. מונולוג: אני פונה אל פקידת מחלקת לקוחות פרטיים 

הוֹ מוּזָה מְעַשֶּׁנֶת, שׁוֹתָה נֵסְקָפֶה, מְדַבֶּרֶת מוּלִי בַּטֶּלֶפוֹן,

חוֹתֶכֶת אוֹתִי דַּק בְּצִפָּרְנַיִם עֲשׂוּיוֹת, מְשׁוּחוֹת בְּאָדֹם,

אוֹמֶרֶת "אִם הָיוּ לְךָ מִילְיוֹן שֶׁקֶל…" אוֹ "קֹדֶם שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלְּךָ

יֵרָגַע קְצָת…" –

בּוֹאִי נָשִׁיר.

הֲרֵי אַתְּ יוֹדַעַת כָּמוֹנִי, בְּסֵתֶר לִבֵּךְ הַתָּפוּר גַּס,

כִּי זֶהוּ כָּל מַה שֶּׁנּוֹתַר לַעֲשׂוֹת.