“מָה אֲנִי יַגִּיד לְךָ אָדָם, קַמְתִּי בַּבֹּקֶר
וְעָשׂוּ כָּאן הַכֹּל כּוֹמוֹ הַבַּיִת שֶׁלִּי,
כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלִּי כָּאן, הַכֹּל בַּמָּקוֹם,
מַמָּשׁ כּוֹמוֹ הַבַּיִת.“
אַתְּ בַּבַּיִת, סָבְתָא, לָכֵן הַכֹּל כָּאן, בַּפִּנָּה שֶׁלָּךְ כְּמוֹ שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת.
“לאֹ לאֹ לאֹ, עָשׂוּ אֶת זֶה מַמָּשׁ מַמָּשׁ כּוֹמוֹ
הַבַּיִת שֶׁלִּי. לָמָּה הֵם עוֹשִׂים כָּכָה —
לאֹ יוֹדַעַת.“
סָבְתָא, אַתְּ זוֹכֶרֶת שֶׁאִמָּא שֶׁלָּךְ הָיְתָה אוֹמֶרֶת:
רוֹחְת בֵּית אְ־סֻּלְטָאן, זַי בֵּיתִי מַא כַּאן?
זוֹכֶרֶת? אֵין כְּמוֹ הַבַּיִת שֶׁלָּךְ.
“אֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתָּה זוֹכֵר טוֹב טוֹב אֶת הַמִּלִּים שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי.
זֶה טוֹב. אַתָּה צוֹדֵק. כּוֹמוֹ הַבַּיִת שֶׁלִּי
אֵין.“
