כְּבָר לֵילוֹת אֲנִי מִתְכַּרְבֵּל בִּשְׁתִיקָתִי, מְחַכֶּה בָּאֲפֵלָה,
שֶׁמִּישֶׁהוּ יָעֵז לִגְלֹל מֵעָלַי אֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה.
לֹא אַכִּישׁ, לֹא אַשִּׁיל אֶת עוֹרִי, לֹא אָבוֹא בִּזְחִילָה,
הַבְּדִידוּת הָאֲרֻכָּה בַּחוֹל טָבְעָה בִּי אֶת כְּבוֹדָהּ.
חָנַקְתִּי כְּבָר, הִתְפַּתַּלְתִּי סְבִיב עַצְמִי, חָפַרְתִּי מְחִלָּהּ,
לֹא הָיָה לִי מִלְּבַדִּי, הָפַכְתִּי לִפְלָדָה.
כְּבָר לֵילוֹת אֲנִי מִתְכַּרְבֵּל בִּשְׁתִיקָתִי, פּוֹעֵם בָּאֲפֵלָה,
וְשׁוּב צְעָדִים מִתְרַחֲקִים, וְעוֹד הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה.
