דע

"אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה,
ושומר אותו… ואומר לו גדל"
(ספר הזוהר)

דַּע לְךָ שֶׁכָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב
יֵשׁ לוֹ מַלְאָךְ טוֹב שֶׁאוֹמֵר לוֹ ״גְּדַל״.

אֲבָל דַּע,
יֵשׁ שֶׁמַּלְאָךְ נִרְדָּם.
יֵשׁ שְׂרֵפוֹת בַּיַּעַר,
יֵשׁ עֵשֶׂב שׁוֹטֶה וְאַכְזָבַת מַלְאָךְ
בּוֹצֶרֶת אֶת הָעֲרוּגָה.

יֵשׁ שָׁנִים שְׁחוּנוֹת עוֹבְרוֹת בַּשָּׂדֶה כְּמוֹ חֶרְמֵשׁ,
תַּנִּים מִשְׁתּוֹפְפִים בַּתְּבוּאָה הַנִּדְרֶסֶת.
יֵשׁ שֶׁכְּאֵבֵי גְּדִילָה מַצְהִיבִים אֶת הַיֶּרֶק,
וְעִם הַגִּבְעוֹל מִתְגַּבַּהַת תְּהִיָּה: אוּלַי מוּטָב הָיָה
לְהִשָּׁאֵר פְּקַעַת.

אֲבָל דַּע. יֵשׁ מַלְאָךְ. לְכָל הַפָּחוֹת הָיָה.
מִישֶׁהוּ יָרַד כְּמוֹ טַל כְּשֶׁהַבֹּקֶר
בָּקַע מִצִּיּוּצֵי הַלִּפְנוֹת,
לָחַשׁ לְךָ
גְּדַל.