יעל גלוברמן

דור שני

מתוך: אותו הנהר פעמיים,

הליקון, 2007

הָאִישׁ שֶׁכִּמְעַט לֹא הָיָה יוֹשֵׁב לַשֻּׁלְחן.
הָאִשָׁה שֶׁבְּקֹשִי הגִיעָה מַגִישָׁה לוֹ עֻגַּת שְׁזִיפִים.
זֶה הַבַּיִת שֶׁלִי: טוֹב פֹּה. בָּטוּחַ.
אִמָּא נִשְׁעֶנֶת עַל אַבָּא. אַבָּא נִשְׁעָן עַל צֵל.
בַּלַּיְלָה הֵם פּוֹסְעִים לְחַדְרִי עַל קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת
בְּתִּלְבֹּשֶׁת כַּוְרַנִים, מוֹשְׁחִים אֶת רַקוֹתָי בְּשַׁעֲוָה.
אֲנַחְנוּ מִשְׁפַּחָה מְאֹד חַמָּה.
הַרִצְפָּה בּוֹעֶרֶת מִתַּחַת לַרַגְלַיִם.

אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בְּקִירוֹת. פָּחוֹת מַאֲמִינִים בְּגַּג.
צָרִיךְ לִבְנוֹת אוֹתוֹ כָּל בֹּקֶר מֵחדָשׁ. אֲנַחְנוּ בּוֹנִים.
בָּאָרוֹן הַתְּרוּפוֹת יֵשׁ תַּחמֹשֶׁת וּבַבּנְק שֹׁחַד לַשּׁוֹמֵר
שֶׁמַּעֲבִיר אוֹתנוּ, לַיְלָה לַיְלָה, אֶת הַגְּבוּל.
שְׁתִּיקָה הִיא הַגֹּפֶר שֶׁסוֹתֵם אֶת הַפְּרָצוֹת, אוֹטֵם אֶת הַרִצְפָּה.
אֲנִי שׁוֹמַעַת מַשֶׁהוּ עָמֹק נוֹהֵם:
יָם קַיָּם מִתַּחַת לִיְּסוֹדוֹת הַבַּיִת.

*
הַבַּיִת הַזֶּה מָלֵא אַהֲבָה. אַבָּא חַזָק וְאִמָּא יָפָה.
גֶּרְשְׁוִּין הָיָה יָכוֹל לִכְתֹב עלֵינוּ שִׁיר עֶרֶשׂ.
מָה יַעֲזֹר הַצַּעַר הַזֶּה
לְאַן לְהוֹלִיךְ אֶת הַצַּעַר הַזֶּה
אֵיפֹה אוֹשִׁיב אוֹתוֹ כְּשֶׁיַּגִיעַ
מָה אֶתֵּן  לוֹ לֶאֱכֹל