אלי אליהו

דג זהב

מתוך: איגרת אל הילדים,

עם עובד, 2018

2018

הִיא צָפָה עַל בִּטְנָהּ. חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה נְעָרִים חָגִים סְבִיבָהּ כַּעֲדַת דָּגִים הֶעָטִים עַל פֵּרוּר לֶחֶם. טִיּוּל כִּתָּה. סִיּוּם בֵּית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי. הַחַיִּים רְחָבִים עַד מְאוֹד, כְּחֻלִּים וַעֲמֻקִּים. מֵעַל רֹאשָׁם רַק תִּקְרַת הָרָקִיעַ הַבָּהִיר וְהַקַּיִץ נוֹעֵץ סַכִּינֵי שֶׁמֶשׁ בִּבְשָׂרָם. בִּשְׁבִיל רֻבָּם זוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהֵם רוֹאִים זֶה אֶת זֶה. מָחָר יַתְחִיל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל וְאַחֲרָיו יִתְפַּזְּרוּ לְבָתֵּי סֵפֶר תִּיכוֹנִיִּים שׁוֹנִים בְּרַחֲבֵי הָעִיר. בְּיוֹם מִן הַיָּמִים הַכִּתָּה הַזֹּאת תִּשָּׁאֵר זִכָּרוֹן רָחוֹק וּמְעֻרְפָּל. הַפָּנִים יְטֻשְׁטְשׁוּ, הַשֵּׁמוֹת יִתְבַּלְבְּלוּ, הַמַּעֲשִׂים יִתְעַרְבְּבוּ בַּחֲלוֹמוֹת, וְהַחֲלוֹמוֹת בְּמַעֲשִׂים. דְּבָרִים רַבִּים יִשְׁקְעוּ עָמֹק לְקַרְקָעִית הַנֶּפֶשׁ. וְהִיא נַעֲרָה מְנֻמֶּשֶׁת, לֹא יָפָה בִּמְיֻחָד. אֲבָל אֵין הֵם מְבַקְּשִׁים יֹפִי וְלֹא אֱמֶת. לֹא כָּעֵת. הֵם עוֹרְגִים לְתַעֲנוּגוֹת הָעוֹר, רְעֵבִים לְמַעֲרֻמֵּי הַבָּשָׂר. פָּנֶיהָ שְׁקוּעִים בַּמַּיִם. מִפַּעַם לְפַעַם הִיא שׁוֹלֶפֶת רֹאשָׁהּ כְּדֵי לִנְשֹׁם. הַנְּשִׁימוֹת דַּקּוֹת וְחַדּוֹת כְּמוֹ סִכָּה. הַחוֹף בְּמֶרְחַק צְעָקָה. הֵם אוֹחֲזִים בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וּבְרַגְלֶיהָ וְהִיא צָפָה עַל בִּטְנָהּ. הֵם יְכוֹלִים לִשְׁלֹחַ יָד מִתַּחַת לִפְנֵי הַמַּיִם וְלָגַעַת בָּהּ. לְמַשֵּׁשׁ אֶת חָזָהּ, אֶת בִּטְנָהּ, אֶת יְרֵכֶיהָ. הֵם צוֹחֲקִים בְּקוֹל רָם. הָאֶחָד לֹא יוֹדֵעַ מָה עוֹשֶׂה הָאַחֵר. הַכֹּל כָּמוּס בַּמַּיִם. הִיא לֹא תֵּדַע מִי נָגַע בָּהּ וּמִי וִתֵּר. הַאִם הִיא רוֹצָה שֶׁיִּגְּעוּ בָּהּ? הֵם צְעִירִים עַד כְּאֵב. בִּשְׁבִיל הַבַּיְשָׁנִים שֶׁבָּהֶם זוֹ הִזְדַּמְּנוּת פָּז. עֲנִיִּים מְרוּדִים שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקָם דַּג זָהָב. שָׁלָל שֶׁהֶעֱנִיק לָהֶם הַיָּם. זוֹ קָרוֹב לְוַדַּאי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵם יְכוֹלִים לָחוּשׁ בְּגוּף נַעֲרָה, בְּנִצָּנֵי שָׁדֶיהָ, בְּרַכּוּת בְּשָׂרָהּ. הֵם חָשִׁים בְּהִתְרַגְּשׁוּת הַדָּם בָּעוֹרְקִים וְצוֹחֲקִים. הָאֲדָמָה רְחוֹקָה, רְחוֹקִים הַמּוֹרִים, הַהוֹרִים עוֹד יוֹתֵר רְחוֹקִים. הַשֶּׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת בְּעוֹרָם. הִיא צָפָה בִּדְמָמָה כְּאִלּוּ כָּל זֶה אֵינוֹ נוֹגֵעַ לָהּ. הֵם מְעוֹדְדִים זֶה אֶת זֶה לָגַעַת. הַאִם מִישֶׁהוּ מֵהֶם עוֹשֶׂה זֹאת? הַמַּיִם כֵּהִים וַאֲפֵלִים. דָּבָר אֵינוֹ מוֹנֵעַ מֵהֶם לָגַעַת בָּהּ. הִיא צָפָה בִּדְמָמָה. אוּלַי הִיא חוֹשֶׁבֶת שֶׁזּוֹ אַהֲבָה. הַאִם הִיא מְחַיֶּכֶת אוֹ בּוֹכָה? הַמַּיִם יְכוֹלִים לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל. הָרוּחַ לְשַׁטּוֺת. הַגַּלִּים הֵם לִטּוּפִים וַחֲבָטוֹת. אַחַד הַנְּעָרִים נִתְקָף פִּתְאוֹם סְחַרְחֹרֶת וְנִתָּק מִן הַחֲבוּרָה. הַאִם זֶה אֲנִי?