וּבְכֵן, מֵאוֹת בַּשָּׁנִים אַחַר כָּךְ,
עוֹדִי מְדַמָּה עַצְמִי שׁוֹמֶרֶת הָרַקָּפוֹת.
לַחַץ הַסֶּלַע מַרְכִּין רֹאשִׁי, מַרְצִין צִפִּיָּה הַצַּעַר,
בּוֹר נִכְרֶה לִפְקַעַת הַנֶּפֶשׁ מָרָה־מָרָה מִפְּנֵי לְשׁוֹנוֹת.
בֵּין עֲצֵי אֹרֶן וְאֵדֵי שְׂרָף אוֹצֶרֶת אֲדָמָה
נְשִׁימָה, קוֹבְלִים עֲשָׂבֶיהָ,
פּוֹרְטִים עַל מֵיתְרֵי רוּחָהּ.
אֲנִי מְשַׁנֶּנֶת אֶת אִידִילְיַת הַנַּעֲלוֹת,
קִמּוּר בִּרְכַּי – מַחֲבוֹא לְרִבּוֹא לְבָבוֹת,
אֲנִי שׁוֹמֶרֶת הָרַקָּפוֹת.
חַף מִפֶּסַע, גָּבוֹהַּ מֵעַל מַצַּע מְחָטִים וְשִׂיאִים
סוֹאֲנִים מֵאֵשׁ, מִגֶּשֶׁם,
מְרַחֵף אָחִי הַמֵּת, נוֹדֵד, קוֹרֵא לַשֵּׁפֶל בְּשֵׁמוֹת מְעוּטֵי דָּם,
לְאוֹהֲבָיו בְּקוֹלוֹת מַיִם שׁוֹפְעִים.
הִנֵּהוּ קוֹרֶה בְּכָל זְמַן
מִסְתַּמֵּן, נַעֲנֶה, נֶעֱגָן
לאֹ מְחָרֵף,
קָרוּא.
