לזכר פרנץ פושקאש
כְּשֶׁפֶרֶנְץ פּוּשְׁקַאשׁ הֵנִיף אֶצְבָּעוֹת
כְּאַנְטֶנוֹת עַל גַּג גּוּפוֹ
אֶפְשָׁר הָיָה לִקְלֹט אֶת
קוֹל נְשִׁיקַת הַשְּׁפִּיץ בִּלְחִי הַכַּדּוּר.
בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה מִגְרַשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל קָרוֹב
לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הַדֶּשֶׁא שֶׁלֹּא צָמַח בּוֹ
הָיָה רַךְ כְּפָרֹכֶת עַל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ.
לָאֲרָיוֹת שֶׁנִּרְקְמוּ שָׁם הָיוּ רַגְלֵי זָהָב,
וּפֶה שֶׁנִּפְעַר לִשְׁאֹג 'יֵשׁ אֱלוֹהִים' בְּקוֹל שֶׁרַק
אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ.
אֱלֹהִים אֶחָד הָיָה בִּפְנִים, מְגֻלְגָּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה,
וֶאֱלוֹהִים אַחֵר, הוּנְגָּרִי, רָץ רָחוֹק רָחוֹק בַּמִּגְרָשׁ
שֶׁעַד אֵלָיו, כָּךְ הֶאֱמַנּוּ,
הִגִּיעַ קוֹל הַשּׁוֹפָרוֹת.
