וַדַּאי שֶׁהִיא יַלְדָּה גְּדוֹלָה וְטִפְּשָׁה. הִנֵּה הִיא עוֹבֶרֶת, טוֹפֶפֶת בְּקַבְקַבֶּיהָ
הַצִּבְעוֹנִיִּים, בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית פִּנַּת י"ל פֶּרֶץ.
לִשְׂפָתֶיהָ אֹדֶם עַז, שִׂמְלַת-קַיִץ פִּרְחוֹנִית עַל מִשְׁמַנֶּיהָ הָרַעֲנַנִּים עֲדַיִן.
צוֹחֶקֶת, מְנוֹפֶפֶת יָדָהּ לְמִישֶׁהוּ. מִן הַסְּתָם
אַחַת הַיַּצְאָנִיּוֹת בַּסְּבִיבָה. אוֹ מִן הַבַּחוּרוֹת שֶׁל מְכוֹנֵי-הָעִסּוּי.
כֵּן, יַלְדָּה גְּדוֹלָה וְטִפְּשָׁה. אֲבָל מָה אַתָּה חוֹשֵׁב,
וְכִי מָה הָיוּ הַנַּיָּדוֹת, אוֹ הַגְּרַצְיוֹת,
הַלָּלוּ אֲשֶׁר פֹּאֲרוּ בַּשִּׁירִים הָעַתִּיקִים, בַּפְרֶסְקָאוֹת הָרוֹמִיִּים, אוֹ אֵצֶל רוּבֶּנְס,
לְמָשָׁל?
הִתְבּוֹנֵן מְעַט וְתִרְאֶה. יְלָדוֹת גְּדוֹלוֹת וְטִפְּשׁוֹת.
רַק שֶׁאוֹתָן דְּמֻיּוֹת מִיתוֹלוֹגִיּוֹת לֹא מֵתוּ. אָכֵן, אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין כָּךְ.
אֲבָל, מָה אַתָּה יוֹדֵעַ עַל הַמָּוֶת? עַל מוֹתָהּ, לְמָשָׁל, שֶׁל זוֹ
מִן הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית? מָה אַתָּה יוֹדֵעַ עַל מוֹתְךָ שֶׁלְּךָ?
לִקְבֹּעַ מַסְמְרוֹת בְּעִנְיָן הַהֲוָיָה, אוֹ הָאֵינוּת,
הֲרֵי זוֹ טִפְּשׁוּת לֹא פְּחוּתָה מִזּוֹ שֶׁל אוֹתָהּ יַלְדָּה גְּדוֹלָה בַּקַּבְקַבִּים הַצִּבְעוֹנִיִּים.
הוֹ פִילוֹסוֹפִים מְהֻלָּלִים בְּדִבְרֵי יְמֵי הַתַּרְבּוּת, הוֹגִים נִכְבָּדִים.
