בְּרֵאשִׁית הָיְתָה הַתְּנוּעָה, וּלְשׁוֹנִי הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת בֵּין שְׂפָתַי. וָאֶמְצָא לְעַצְמִי רֶוַח לִנְשִׁימָה שְׁלֵמָה. וָאֹמַר: לְשׁוֹנִי הִיא שֶׁיָּצְרָה בִּי מִרְוָח בֵּין הַתֹּהוּ לַבֹּהוּ, שֶׁהִבְדִּילָה בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ. וְהָיוּ שְׂפָתַי נְשׁוּכוֹת כָּל יָמַי, חוֹנְקוֹת קוֹלִי בְּסִבְלוֹתַי. וְהָיוּ כָּל לֵּילוֹתַי סִיּוּטִים, כִּי זוֹ לְשׁוֹנִי הַמִּתְפַּתֶּלֶת בְּחִכִּי, בִּפְרָאוּת. עַד אֲשֶׁר בָּאוּ נְשִׁימוֹת, שְׁאִיפוֹת וּנְשִׁיפוֹת מִתְמַשְּׁכוֹת, בִּי וּבְגוּפִי. וָאֹמַר: חִמְלוּ עַל גּוּפִי, אַתֶּן, נְשִׁימוֹתַי. וְעוֹד הַתְּנוּעָה מַתְמִידָה בִּי, כָּל חַיַּי עַד כֹּה.
