במשורה

עַל אֶדֶן חַלּוֹן בִּרְחוֹב הוֹלַנְדִּי

עַל שְׂפַת תְּעָלָה, רָאִיתִי עֵץ

תְּאֵנָה מִתְאַמֵּץ לִצְמֹחַ בְּפַח

מַתֶּכֶת כָּחֹל, גָּדוֹל, בְּגָלוּת

אַרְצוֹת הַשְּׁפֵלָה,

הֵיכָן שֶׁגֶּשֶׁם מוּלְךָ

וְהָאוֹר בִּמְשׂוּרָה

וּדְבֵלִים אֵינָן נִמְכָּרוֹת

בְּשִׁגְרָה. בָּרָד יוֹרֵד כָּעֵת,

מַכֶּה בְּעָצְמָה וְהִנֵּה הָעֵץ

עוֹמֵד בַּסַּעַר, נוֹתֵן פַּגָּה.

(אמסטרדם, ניסן תשפ"ב)