בלדה על שלוש אחיות

עַל שָׁלוֹשׁ אֲחָיוֹת אֲנִי מְסַפֶּרֶת.

הָאַחַת לֹא חָזְרָה, נֶעֶלְמָה.

נִחֲשׁוּ אָסוֹן, צָעֲקוּ בַּחֹשֶׁךְ,

כָּל הַלַּיְלָה קָרְאוּ בִּשְׁמָהּ.

בַּבֹּקֶר מָצְאוּ אוֹתָהּ, טֶרֶף עוֹד חַי,

קְרוּעָה עַל הַמִּדְרָכָה.

כִּסְּתָה הָאָחוֹת הַשְּׁנִיָּה אֶת פְּצָעֶיהָ,

כָּבְדָה שְׁתִיקָתָן, בּוֹכָה.

הָאָחוֹת הַשְּׁלִישִׁית יָצְאָה וְעָלְתָה

לַנָּבִיא שֶׁעַל הַר הַנֶּצַח,

וְאָמְרָה לוֹ: אַל תִּקְרָא לִי בִּתִּי.

בִּשְׁבִילִי אֹנֶס הוּא רֶצַח.

אָמְרָה, מִי שֶׁיּוֹתֵר חָזָק יָכוֹל,

וּדְמֵי אֲחוֹתִי צוֹעֲקִים

כְּשֶׁאַתָּה מִתְנַקֶּה וּמְחַפֶּה מֵחָדָשׁ

עַל סֵפֶר הַחֻקִּים.

בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁלְּךָ

לֹא צָרַבְתָּ – הָאֹנֶס אָסוּר.

אָסוּר בְּלִי תְּנַאי. וַאֲנִי מֻשְׁחֶזֶת

כְּאֶבֶן שְׁחוֹרָה שֶׁל צֹר.

שָׁלוֹשׁ אֲחָיוֹת, וַאֲנִי שְׁלָשְׁתָּן.

קַמְתִּי מִתּוֹךְ חֲדָרִים,

וַאֲנִי מְפוֹרֶרֶת שְׁתִיקָה עַתִּיקָה

וְיוֹצֵאת לְשַׁנּוֹת סְדָרִים.