2009 ארבע מאות שקל
הוא נוסע באופניים ולראשו כובע קש
משוטט ברחבי העיר
פעם מרחוק הוא אפילו הזכיר לי
עובד זר
פעם אחרת עצרתי להתבונן בו
מרחוק
מבלי להגיד שלום
איך אומרים שלום פתאום בבגדים?
האף שלו מנותח
שער הגוף עייף וסורר – גזום
גם העיניים היו נראות לי גזומות
השמש קופחת עליו כמו על כל אחד אחר
שמקפיד על כובע קש
הישבן מונח בנחת על כסא האופניים
ששותק –
שומר גם הוא
על קשר השתיקה
2007 על חשבון הבית
הגעתי לדירה
שבטלפון נאמר
שאליה צריך להגיע
מבחוץ, מין הסתם, היא נראתה כמו
כל דירה
בפנים היה אור כחול
נער בן 13 ישב על הספה
הוא נראה לי באופן מפתיע
כמו בדואי
את הגבר, מסתבר, אני מכיר
זה הביך אותי וריגש אותו
פעם היינו מאוהבים
נסעתי ברכבת כל הדרך לטבריה להביא לו מרק
כי הוא היה חולה
כשחולים לא מתנשקים
אז לא התנשקנו
רק שכבתי על הגב והבטתי
מסביב הכל היה בגוונים של טורקיז
עכשיו הוא מחייך
תתעלם ממנו הוא מצביע על הבדואי
ומקרב את קעקועיו לתחתונים שלי
" לך אני נותן על חשבון הבית"
בית שמבפנים, נראה סתם.
2005 100 שקל בכרם התימנים
היו לי מאתיים עשרים ושלושה בארנק
הוא הציע לי עוד מאה
דמי כיס
איש זר שחלק איתי המתנה קולקטיבית
במעבר חציה
דמיינתי שכולו עטוף
חומר חלזונות
הוא ירד על הברכיים
השארתי את עייני פקוחות
חלציי מעולם לא הרגישו
מלכותיים כל כך
סימפוניה מונוטונית של שבע דקות
אחר כך הלכתי, זקוף וקופצני
לעבר שוק הכרמל
השערות שעוד אין לי על החזה מזדעקות
– לצאת! לצאת!
במראה הקטנה מעל הבסטה הרוחשת
של משקפי השמש וכובעי המצחיה
צבע עיניי דמה
לספוג הצהבהב בבדל סיגריית
מרלבורו לייט מזוייפת