אליעז כהן

בכל ראש-שנה

בְּכָל רֹאשׁ-שָׁנָה אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ שֶׁדִּינִי נִגְזָר
וְאָז אֲנִי נִזְהָר
מִמַּיִם וּמֵאֵשׁ
מִמַּגֵּפָה
מִכָּל דָּבָר שֶׁזָּהֲרוּ הוּפַר.

בְּכָל רֹאשׁ-שָׁנָה אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ שֶׁדִּינִי נִגְזַר, נִזְהָר
מִצֵל הַמִּתְמַעֵט
(כְּכֹתֶל, עוֹף, דְּבוֹרָה)
מִקֶּצֶף הַנָּהָר

וְחַף אֶהְיֶה מִן הַגַּחֶלֶת שֶׁתָּבוֹא
אֶל הַבָּשָׂר
וּמִן הָאוֹר הַמְּשֻׁמָּר.

בְּכָל רֹאשׁ-שָׁנָה אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ שֶׁדִּינִי נִגְזָר
אֵיךְ הֶחָדָשׁ יִכְרַע עוֹד בֶּרֶךְ לַמֻּכָּר

מתוך:

עד שהגענו להבנה עם האור,

קשב לשירה, 2012