מאיה ויינברג

בית

אוֹמְרִים:
כָּל מָקוֹם שֶׁאָנִיחַ בּוֹ אֶת רֹאשִׁי
כָּל מָקוֹם שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת בּוֹ אֲהוּבָתִי
כָּל מָקוֹם שֶׁכָּל יְלָדַי בּוֹ יַחַד
הוּא בַּיִת.
אֲבָל מָה אִם הַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן.

הַמָּקוֹם שֶׁיַּלְדוּתִי חָלְפָה בּוֹ
מִטָּה לְצַד הַחַלּוֹן
רֹאשִׁי הַמֻּנָּח בִּמְנוּחָה
בִּשְׁתִיקָה עַל סַף הַהַזְנָחָה
כָּל הַיּוֹם.

דָּבָר לֹא תָּבַע אוֹתִי לְעַצְמוֹ.

לְשָׁם אֲנִי חוֹזֶרֶת
בַּחֲלוֹם.

מתוך:

מהיד אל הפה,

פרדס, 2021