יַם הַמֶּלַח מִתְיַבֵּשׁ בַּצִּנּוֹרוֹת הַמְקֻבָּלִים
מִישֶׁהוּ סָכַר אֶת פִּי הַיַּרְדֵּן
וְאַחַר קָשַׁר אֶת פִּרְקֵי הַנְּחָלִים
וּמִלֵּא אֶת בִּרְכוֹת הַמִּפְעָלִים
וַאֲפִלּוּ הַשֶּׁמֶשׁ,
בְּאֹפֶן טִבְעִי,
מְגַלַּחַת אֶת פְּנֵי הַמַּיִם.
בְּעוֹד כַּמָּה שָׁנִים, אוֹ יוֹתֵר,
יַעַמְדוּ בִּמְקוֹמֵנוּ
נְצִיבֵי מֶלַח רַבִּים,
לְהַזְכִּיר כִּי עַל חֲטָאֵי סְדוֹם וּפִשְׁעֵי
פְּקִידֵי יְרוּשָׁלַיִם לֹא יַשִיבוּנוּ.
