• דרש

  • פשט

הדרה לוין ארדי

בזמן שהקשבתי לאביגדור פלדמן

היום שאחרי

קִרְצַפְתִּי שִׁירִים מִגֹּדֶשׁ וְקִירוֹת מֵעֹבֶשׁ, בִּזְמַן שֶׁהִקְשַׁבְתִּי לַאֲבִיגְדוֹר פֶלְדְּמָן
מְדַבֵּר עַל חֹסֶר הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הָאֱמֶת, עַל רַאַוְתָנוּת אִינְטֵלֶקְטוּאָלִית, עַל
אַנְשֵׁי הַשּׁוּלַיִם, הַהוֹמְלֶס הַגִּבֵּן וְהַגְּבֶרֶת עִם הַזָּקָן, שֶׁמַּפְחִידִים אֶת הָאֲנָשִׁים
הַבְּרִיאִים, וְעַל צְחוֹק הַגּוֹרָל הַמְּזַכֶּה וְהַמַּרְשִׁיעַ, וְעַל טוּב־הַלֵּב. וּכְשֶׁהוּא
מִשְׁתַּתֵּק, אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת בּוּעוֹת הָרְתִיחָה שֶׁל תַּבְשִׁיל שָׁחֹר מֵעוֹלְמוֹת בִּיבִים
וִיקְטוֹרְיָאנִיִּים שֶׁעוֹלֶה מֵהַתְּהוֹם שֶׁמּוֹשֶׁכֶת אוֹתִי אֶל קִרְבָּהּ. אֲנִי מַבִּיטָה אֶל
תּוֹכָהּ, וְהִיא מַבִּיטָה בִּי חֲזָרָה, וַאֲנִי מְסִיטָה אֶת מַבָּטִי שֶׁלֹּא לְהִתְפַּתּוֹת,
וְנֶאֱחֶזֶת בִּשְׁאֵרִיּוֹת שֶׁנִּשְׁתַּמְּרוּ בַּחֲתִיכוֹת פְּזוּרוֹת מִזִּכְרוֹנוֹת. חֲתִיכוֹת שֶׁל
חֲתִיכִים. כֻּלָּם הָיוּ בָּנִים יָפִים מְאוֹד, גְּזוּרִים עַל פִּי מִדּוֹת הָאָגֶ'נְדָּה שֶׁלִּי
לְאַפְלָיָה אִישִׁית מְתַקֶּנֶת וּלְתִקּוּן עוֹלָם בְּאֹפֶן כְּלָלִי, שֶׁהָפְכוּ לְגוּשׁ אָמוֹרְפִי
וּמְטֻשְׁטָשׁ שֶׁל אֵיזוֹ אִי־נוֹחוּת מְהוּלָה בְּאִי־הֲבָנָה, וְדַחַף בִּלְתִּי נִשְׁלָט שֶׁבָּא
וְהוֹלֵךְ כְּמוֹ מַשַּׁב אֲוִיר חוֹלֵף, בִּלְתִּי נִתְפָּס, כְּמוֹ אֵיזֶה גַּל־רֵיחַ חָטוּף שֶׁל
פְּלוּמֵרִיָּה רֵיחָנִית, שֶׁמַּגְבִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּעִקָּר בַּלַּיְלָה, בְּאֶמְצַע הַלֵּב. לֵךְ תִּרְדֹּף
אַחֲרֵי הָרֵיחַ הַזֶּה, אַחֲרֵי מַשַּׁב אֲוִיר חוֹלֵף, שֶׁשְּׂרָפוֹ רָעִיל וְאֵין בּוֹ צוּף. וּבְכָל
זֹאת אַתָּה נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו. וְרוֹדֵף. רוֹדֵף וְיוֹרֶה. רֵיחַ הַפְּרִיחָה מָהוּל בְּרֵיחַ
הַשְּׂרֵפָה. תִּתְעַשְּׁתִי! תַּעֲשִׂי רְשִׁימוֹת וְתִמְחֲקִי אֶחָד אֶחָד. לָלֶכֶת לַבַּנְק לְבָרֵר,
לְשַׁלֵּם חֶשְׁבּוֹנוֹת, לִקְנוֹת חָלָב, לְהַקְשִׁיב לַמִּיקְסִים, לִכְתֹּב הֶעָרוֹת, לְהַמְשִׁיךְ
אֶת מָה שֶׁהִתְחַלְתְּ, לִזְכֹּר לָקַחַת מִלִּים וְאָקוֹרְדִּים וּמִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם, לַעֲבֹר עַל
הַנִּקּוּד, לְנַגֵּן, לַעֲשׂוֹת בֵּק־אַפּ, לְעַדְכֵּן, לְקַרְצֵף שִׁירִים מִגֹּדֶשׁ וְקִירוֹת מֵעֹבֶשׁ,
אוֹ לַעֲזבֹ הַכֹּל בַּעֲבוּר כּוֹס יַיִן. רָחוֹק מִכָּאן.