בוא

עַל הַזַּיִן שֶׁלִּי.

עַד כְּדֵי כָּךְ כְּבָר לֹא אִכְפַּת לִי מִמֶּנִּי

שֶׁאָכַלְתִּי עַכְשָׁו חֲבִילַת שׁוֹקוֹלָד שְׁלֵמָה. הָיָה טָעִים.

מִמֵּילָא אַף אַחַת לֹא תַּסְכִּים לְלַטֵּף אוֹתִי

אֶלָּא אִם כֵּן זֶה הָיָה בְּתַשְׁלוּם. אֲבָל גַּם אָז הָיִיתִי מֵת

שֶׁהִיא תַּרְגִּישׁ אֵלַי מַשֶּׁהוּ בֶּאֱמֶת, לֹא מַשֶּׁהוּ עִם אַרְנָק

שֶׁמַּעֲמִיד לָהּ אֶת חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק. שֶׁתִּלְחַשׁ לִי בָּאֹזֶן "בּוֹא,

לְךָ אֲנִי נוֹתֶנֶת בְּחִנָּם, אַתָּה לֹא כְּמוֹ הַגְּבָרִים הָאֲחֵרִים,

מְזַיְּנִים וְהוֹלְכִים, אַתָּה נִשְׁאַר, שׁוֹאֵל לִשְׁלוֹמִי מַקְרִיא לִי

שִׁירִים, תָּבוֹא כָּל יוֹם, אֲפִלּוּ אִם אֵין לְךָ כֶּסֶף, תָּבוֹא

הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלֶיךָ", וּבַסּוֹף אֲנִי אֶתְחַתֵּן אִתָּהּ.