יהודה עמיחי

בברֵכת השחייה

מתוך: שירי יהודה עמיחי כרך 4,

שוקן, 2004

כָּאן אֲנִי פּוֹשֵׁט אֶת בְּגָדַי הַנִּפְחָדִים וְהַנּוֹאָלִים

וְשָׂם אוֹתָם בַּאֲרוֹנוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל חַדְרֵי הַהַלְבָּשָׁה.

וְרֵיחַ מַתֶּכֶת עִם רֵיחַ מַיִם וַחֲלֻדָּה

הֵם קְטֹרֶת הַכְּמִיהָה לִנְמָלִים רְחוֹקִים

וּלְעוֹלָמוֹת שֶׁהָלְכוּ אֶל עוֹלָמָם.

 

אֲנִי שׂוֹחֶה בְּשַׁלְוָה מִצַּד אֶל צַד בַּבְּרֵכָה

בְּקֶצֶב חַיַּי וּבִתְנוּעוֹת הַזִּכָּרוֹן.

עַל שְׂפָתַי מִלְמוּל מִסְפַּר אֲרוֹן בְּגָדַי,

כְּמוֹ אֲמִירַת תְּהִלִּים, כְּמוֹ קֶסֶם מַצִּיל מֵאֲבַדּוֹן.

וְאִתִּי צְעִירִים וּצְעִירוֹת בִּשְׂחִיַּת חֶמְדָּה

וּבְטֹהַר גָּדוֹל מִכָּל מִקְוֵי הַטָּהֳרָה,

יָפִים וּשְׁזוּפִים בִּתְשׁוּקַת הַשֶּׁמֶשׁ וּמֻזְהָבִים בִּתְשׁוּקָתִי.

 

אֲנִי בֶּן מֵאִיר וּבֶן פְרִידָה וּבֶן תְּמוּתָה,

אֲנִי שֶׁהוֹלֵךְ לָמוּת מְבָרֵךְ אֶת אֵלֶּה

שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אַחֲרַי, כְּמוֹ לוּדָרִים בַּזִּירָה

לִפְנֵי הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן.

אֲנִי הַמְאַבֵּד מְתָאֵר בְּמִלִּים נִלְהָבוֹת אֶת אֲשֶׁר יֹאבַד לִי,

אֲנִי שֶׁבֵּיתִי יֵחָרֵב וְשֶׁגּוּפִי יִרְקַב,

מְהַלֵּל אֶת הַבָּתִּים הַחֲדָשִׁים

וְאֶת הַגּוּפִים שֶׁעוֹדָם רַעֲנַנִּים וּמְלֵאֵי אַהֲבָה.

 

אֲנִי יוֹצֵא מִן הַמַּיִם, אֲנִי מְנַגֵּב אֶת גּוּפִי

כְּמוֹ גּוּף שֶׁל אָדָם אַחֵר וְלוֹבֵשׁ אֶת בְּגָדַי.

אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַבְּרֵכָה

וְשׁוֹכֵחַ, כְּמוֹ בִּנְשִׁיקַת מֵצַח, אֶת הַמִּסְפָּר.