בִּבְהִילוּ שִׁלַּחְנוּ הַיְּלָדִים מִן הַבַּיִת
הַנּוֹסְטוֹס שֶׁלָּהֶם רָפֶה מְאוֹד:
שֶׁבַע שָׁעוֹת וְהֵם בַּחֲזָרָה.
מָה כְּבָר נוּכַל לְהַסְפִּיק?
אֵין זְמַן לִפְתֹּחַ בְּסִפּוּר חָדָשׁ
אוֹ לְנַעֵר אֶת הָאָבָק מִדַּפֵּי הַמַּחֲזֶה
בְּאַחַת מִמְּגֵרוֹת הָרֹאשׁ.
אוּלַי אַהֲבַת בֹּקֶר, תָּמִיד קְצָרָה מִדַּי
אַחַר-כָּךְ תֵּלְכִי לְלַמֵּד
וַאֲנִי אֶתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב
הַשִּׁיר שֶׁמְּנַסֶּה לְהִוָּלֵד
יְחַכֶּה לְמָחָר