בַּלַּיְלָה הוּא עוֹרֵם עַל עַצְמוֹ אֶת צַעֲרוֹ
כְּמוֹ שְׂמִיכַת יָחִיד. אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתוֹ זָז
מִתּוֹךְ שֵׁנָה, אֲהוּבִי שֶׁהָרִים סָבִיב לוֹ. אֶל מֶרְכָּזוֹ אֵינִי יְכוֹלָה
לָגֶשֶׁת, אַךְ מַשֶּׁהוּ קָדוּם מֵאַהֲבָה קוֹרֵא לִי
לְהַחְלִיף עִמּוֹ אֶת לֵילוֹתָיו.
בַּעֲבוּר שְׁנָתוֹ אֲנִי שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה עֵרָה מַעֲמִידָה פְּנֵי אֵינְסוֹף:
הָאִישׁוֹנִים פְּקוּחִים וּבְתוֹכָם מָסָךְ כָּבֵד מֻטָּל עַל הָאוֹר.
בְּשָׁעָה שֶׁחֲלוֹמוֹתָיו מַרְתִּיחִים בְּתוֹכוֹ אֶת הַמְּצִיאוּת אֲנִי נוֹשֶׁמֶת
אֶת הָאֵדִים וְזוֹכֶרֶת: בַּסּוֹף יִהְיֶה בֹּקֶר. כָּל הֶחֳמָרִים יוֹדְעִים וּמִתְעַלְּמִים.
בִּנְסִיעָה אֶל הָעִיר נַחֲלִיף רְצָפִים מֵאֶתְמוֹל, חַיֵּינוּ הַשְּׁנִיִּים
שׁוֹקְעִים שְׁלֵמִים אֶל תּוֹךְ מֵימֵי עַצְמָם, מְסַפְּרִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ
עַל מָה דָּרַכְנוּ הַלַּיְלָה, מָה נִחֵם אוֹתָנוּ,
אֶל מִי פָּנִינוּ כְּשֶׁהִתְהַפַּכְנוּ
מִצַּד לְצַד.
