ארנבת מתחילה לשכוח דבר שילד מתחיל לזכור.
היא חוששת לגעת באישה שנתנה לה אוכל.
כשמחזיקים אותה הולם הלב בוער אל המיתה.
לארנבת אין קנאה או זיכרון.
אבל היא יודעת איך להיחלץ מחלון קטן מכף יד.
אין לה אהבה, אבל יש לה ידידות.
לעתים, בבוקר, אחרי אכילת החסה
היא מדלגת על-פני המרצפות.
