ארבעים

הַבַּיִת מִתְעַבֵּר מִצַּעֲצוּעִים

אֲנִי פּוֹסַחַת עַל הַשִּׁירָה

וְהוֹלֶכֶת אֶל טִפַּת חָלָב,

כְּדֵי שֶׁהָאָחוֹת דַּלְיָה תִּשְׁקֹל אוֹתְךָ

 

הַנֶּפֶשׁ מִתְפַּצֶּלֶת

לֹא הַגּוּף, לְבַדּוֹ

 

עַל מַגָּשׁ הַלַּיְלָה, לְצַד הַבַּקְבּוּק וְהַמּוֹצֵץ,

אֲנִי מַנִּיחָה מִלִּים חֲדָשׁוֹת

 

"אֵינֶנִּי הוֹלֶכֶת לְשׁוּם מָקוֹם"

 

הַשִּׂמְחָה מֻגְדֶּרֶת מֵחָדָשׁ,

הַפַּחַד מְדֻיָּק וְשָׁלֵם.