עדי וולפסון

אקו-לא-גית

2018

נֵעַרְתִּי האֶקוֹלֹאגִית גָּרָה בְּקַנְיוֹן עֲזְרִיאֵלִי, אֲבָל

לֹא אִכְפַּת לָהּ שֶׁנֵּצֵא לִרְכֹּב בְּפָארְק היָרְקוֹן,

לֹא אִכְפַּת לָהּ לְהָכִין לִי אֲרוּחָה אוֹרְגָנִית,

לֹא אִכְפַּת לָהּ שֶׁנִּתְקַלַּח

בִּשְׁנַיִם, שֶׁנְמָחְזֶר נְשִׁיקוֹת,

שֶׁנִתְחַמֶם גּוּף בְּגוּף.

 

וּבְכָל לַיְלָה הִיא מִתְפַשֶּׁטֶת וְתוֹלָה בִּשְׁמִי רְחוֹב הַשָּׁלוֹם

שִׁלְטֵי מְחָאָה, וּמְשַׁדֶּלֶת אוֹתִי, תַּחַת אוֹרוֹת הַנֵּיאוֹן

שֶׁל נְתִיבֵי איילון, לַחֲתֹם עַל עֲצוּמוֹת לְמַעַן

הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, וְצוֹעֶקֶת, שֶׁכֹּל הָעוֹלָם

יִשְׁמַע, כְּשֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ מִתְפּוֹצֵץ

בֵּינֵינוּ.

מתוך:

אויקוס,

פרדס, 2018